שנים היתה לי הרגשה שאני בעצם גרמתי לפיצוץ הזה. אתה הולך עם זה לבד ואתה חי עם זה לבד… וההרגשות שלך הם לבד עם עצמך ואף אחד לא יכול להבין אותך… כשאתה מרגיש שאף אחד לא מבין אותך אתה מרגיש לבד בעולם… וזו הרגשה נוראית

הייתי בחטיבת שריון…החטיבה היחידה בצה"ל שחדרה לעורף במלחמת ששת הימים. עם שחר היום השלישי לתחילת המלחמה חברי "לחוליית החילוץ" ביקש ללגום מים מאחר והמימייה שלו התרוקנה… לא סיימתי את תגובתי וחברי נופל על פניו

אחרי הפיגוע שעברתי הייתי כל כך מבולבלת, המומה, מפוחדת וחסרת אונים שלא הבנתי מה עובר עלי. הפסקתי לאכול, רעדתי ובכיתי כל הזמן, פחדתי לצאת מהבית, לא ישנתי בלילות, כל רעש קטן הקפיץ אותי וכל פיגוע הזכיר לי את הפיגוע שלי