נט"ל
  להיעזר   להכיר   ללמוד
 
 

גיליון 7, מאי 2005

צעירים אחרי שירות קרביבנוגע לרגש 7
בחרנו לייחד גיליון זה ולהקדישו לקבוצה גדולה ורחבה של צעירים אשר השירות הצבאי הפגישם לא פעם עם אירועים וחוויות קשות, שלעיתים צרבו חותם על נפשם. תמצאו בגיליון כתבות מקצועיות המתייחסות להתמודדות ולמצוקות הנפשיות הנגרמות כתוצאה מאירועים קשים שנחוו במהלך השירות הצבאי, לצד עדויות אישיות ומרגשות של חיילים שהשתחררו לא מכבר.
יהודית יובל רקנאטי

מנער מתבגר לגבר רציני
ליאור נלחם להגיע ליחידת דובר צה"ל, ושם, כצלם צבאי, הפך מנער מתבגר לגבר רציני, מלא אחריות, סוחב על כתפיו הרחבות את תיק הצילום הגדול וגם את כל המשא הכבד של המראות שאותם תיעד.
מימי זיו

הקרב ביצהר
בום! פתאום שקט... פתאום אני לא מבין מה אנשים אומרים, הכל זז לאט, כאילו מישהו מלמעלה החליט להריץ אותנו בהילוך איטי. קשה לי לנשום ולראות כי העיניים שלי מלאות בדם של עצמי, ובעודי מנסה לנשום אני קולט שקיבלתי פגיעה ישירה לחזה, ממש סנטים אחד מימין ללב.
צ'

מצוקת חיילים משוחררים: האם ראוי להעלותה לדיון ציבורי
מהמקורות המחקריים והתיעודיים השונים ניתן ללמוד על הפוטנציאל הטראומטי של השרות בשטחים. זה כרוך מחד, בסכנת מוות מוחשית ובאובדן ומאידך, בהתנהגות כוחנית ולפרקים גם אלימה מול אזרחים. התנסויות אלה עלולות להשאיר משקעים ותסמינים פוסט-טראומטיים בקרב החיילים המשוחררים כמו: התעסקות  חודרנית וחוזרת בחוויות הטראומטיות; ניסיון להימנע, בחשיבה ובהתנהגות, מכל מה שקשור בשירות בשטחים; קשיי שינה וסיוטים; עצבנות ואי שקט; רגשות אשמה ובושה; דכדוך ולעיתים קהות רגשית ואפטיות.
פרופ' אבי בלייך

מחכה
פחד, השותף החדש שלי לחיים. כל כך הרבה לילות בלי שינה, כל כך הרבה ימים ולילות של פחד... פחד שהטלפון יצלצל, פחד לשמוע צעדים אחרים בחוץ, פחד מהנקישה ההיא על הדלת. פחד כל כך מוחשי, שמרגיש לי כמו טעם יבש ומא בפה, פחד שאני מרגישה בעומק הבטן, פחד שחונק אותי, לא יכולה לדבר לא יכולה לנשום. פחד שגורם לי לבכות, שמכלה אותי, שגורם לידיים שלי להזיע, שמחזיק אותי ערה בלילה, מחכה וחושבת, דואגת ומחכה...
ג'ולייט מנדלצווייג

רגע של דממה
לפני שמספיקים לעכל את מה שקורה מסביב – אנחנו שומעים פיצוץ עמום, שריקה חזקה, שובל עשן ו- בום. רעש פיצוץ אדיר מלווה בגל זעזוע של הטנק. זה בדיוק ה'בום' שכל אחד מתפלל שלא יצטרך לשמוע, כי בדרך כלל זה יכול לבשר רק רעות. פתאום דממה. חמש שניות של הדממה הכי שקטה ששמעתי בחיים. כל הרגשות הכי נוראיים מציפים אותי באלפית שנייה. פחד, דאגה, כאב באוזניים, קיפאון, חוסר וודאות... רק אחרי כמה שניות אני מאמין שכל אחד בתוך הטנק התחיל להבין –טיל פגע פגיעה ישירה בטנק שלנו.
גילון מנדלצוויג

טוב לחיות בעד ארצנו
גם אם לא תכננת זאת, מצאת עצמך, כחייל שחמט על לוח עץ גדול – שגדולים ממך משחקים בך. וכמו לכל משחק – גם כאן בלוח השחמט של הצבא והמלחמה – כללי מוסר ברורים – במלחמה, כמו במכת טבע, בצונאמי, נופלים חללים רבים. אך להבדיל ממכת טבע, בעולם המלחמה אנחנו לא רק משמשים כקורבנות אלא גם כנושאיה, בין אם היינו ישירות בקרבי ובין אם שרתנו את המערכת הלוחמת.
פרופ' רות לין

"30 שניות פתחתם ת'לב והבעתם רגשות..."
לאורך החיים שלנו אנו משתמשים במונחים מהצבא בכדי להגיע ממקום למקום, בכדי להסביר את עצמנו. מזג אוויר קשה מעלה נשכחות. קור, חום, צמא, רעב, תנאים קשים - כל אלה מעלים אצל כל אחד, ובעיקר אצל מי שעשה שירות בשטח ובתנאים לא קלים, זיכרונות ומחשבות. כמי שעוסק בתחום ההכנה לצה"ל כבר עשרים שנה אני שומע סיפורים רבים של אנשים על השירות הצבאי שלהם ועל חוויות שהולכות איתם הלאה לחיים. פעמים רבות אנו סוחבים בתוך תיק החוויות שלנו גם אירועים קשים שעיצבו וחרטו בנו סימנים.
יובל עילם

קהות חושים- הקלה לטווח קצר ובכייה לדורות
רבים מאלה המטפלים באנשים שעברו אירועים טראומטיים מתארים את עצמם לעתים כאטומים מבחינה רגשית. חוויה זו מוכרת לכל מטפל. ההרגשה היא שהם מקיפים את עצמם בשריון עבה ובלתי חדיר. השריון מגן עליהם מפני תחושות קשות, אך בעת ובעונה אחת מונע מהם להרגיש כלל.
ד"ר יפה זינגר

סיור בכפר שהפך לסיוט
לפני שלוש שנים חלק ממני מת בכפר ערבי באזור מבוא דותן. זה היה אמור להיות סיור רגיל, צוות של שני לוחמים, קצין ונהג. אני הייתי נהג הג'יפ.
טל

מסיבות אסיד, תרמילאות בהודו, שימוש בסמים והשירות הצבאי
האם יתכן שקיים שילוב בין האידיאולוגיה השלטת לבין השירות הצבאי? במילים אחרות: האם השירות הצבאי משקף אידיאולוגיה שימיה עברו? האם הפער בין האידאולוגיה לבין החוויות המשמעותיות של השירות הצבאי יוצר פגיעה נפשית מסוימת המתבטאת, בין השאר, ברצון לצאת ולחפש מציאות אחרת, גיאוגרפית או פסיכולוגית?
תמיר ליאון

אמא מתגייסת
היום רפי הוא חייל קרבי, והשם מזכיר לי את האפשרות שחיילים לא תמיד משתחררים לחיים. במשך שלוש השנים האחרונות לא ישנתי אף לילה שלם, הייתי על המשמר. השמנתי. הזדקנתי. בכיתי. ניסיתי לדבר על זה. והאמהות שותקות, הן אינן מדברות על הפחדים הנוראיים הללו. יש לי רגשי אשם שבחרתי להעלות את רפי לארץ. קודם הוא ועכשיו גם אחותו שירה - חיילת קרבית! שניהם מאמינים מאוד בנתינתם לארצם. לעלייה שלי יש ערך מוסף.
יהודית אדלמן-גרין

הקרב האחרון
המישור הראשון זו המלחמה מול הביורוקרטיה - משרד הביטחון וצה"ל - והיא בלתי נסבלת. נדרשים סבלנות רבה וכוח סבל ועוד מיני תכונות לכל המעוניין להצטרף... המישור השני, והיותר קשה, זו המלחמה שלי מול ה'אני' שלי, מול כל הפחדים שבי, הסיוטים, המחשבות, המציאות שאותה אני חי דקה-דקה שעה-שעה, הכול מאז נפל עליי הבלוק הזה כמתנת שחרור מהצבא. כמתנת יום הולדתי ה-23 שיחול בעוד כארבעה ימים...

דרונט בניית אתרים