נט"ל
  להיעזר   להכיר   ללמוד
 
 

גיליון 9, אפ' 2007

שלום לכולכםבנוגע לרגש 9
לפניכם הגיליון התשיעי של עיתון עמותת נט"ל, המופץ בכמיליון עותקים ולראשונה גם מתורגם לאנגלית ומופץ בארצות הברית. בקיץ האחרון מצאנו את עצמנו במצב מלחמה, מצב הזכור לבוגרים שבינינו גם מימי מלחמת יום כיפור. הפעם, בשונה מאז, סבלה האוכלוסייה האזרחית בצפון הארץ, ובדרום המשיכו הקסאמים לאיים על שלומם הפיזי והנפשי של התושבים.
גיליון זה מוקדש לדיון בסיטואציה שבה "הופך העורף לחזית", מצב שבו אזרחים מוצאים את עצמם תחת אש של ממש, ועליהם להסתדר בכוחות עצמם.
יהודית יובל רקנאטי

חוסן אישי חוסן חברתי
בצד העיסוק בחולי ובטראומה גוברת בשנים האחרונות המודעות ברפואה ובפסיכולוגיה בצורך לחקור מקדמי בריאות וחוסן. הגדרה מקובלת של חוסן (resilience) היא ה"יכולת להתמודד באופן מוצלח עם מצבים קשים ובתוכם מצבים טראומטיים". אחת האפשרויות ללמוד על החוסן הנפשי היא דרך המראה של הקוטב ההפוך לו, כלומר השפעות הטראומה.
פרופ' אבי בלייך

אני, אתה והמלחמה הבאה
מהלקח שלנו בעבר ויותר מכך מהלקח שלנו ממה שקרה לאמריקנים בעיראק, חשוב להבין שכדי שכיבוש כזה יהיה אפקטיבי, נצטרך לשהות בלבנון לשנים רבות, עם קרבנות יומיומיים  רבים מאוד, והשאלה היא האם אנחנו מוכנים לשלם מחיר כזה? לא שעם ישראל "יתרסק " מכך, השאלה אם אנו מוכנים לכך. נדמה לי שרובנו לא מוכנים למחיר הזה, ומכאן חשוב שנבין שהמשמעות היא שנכונו לנו עימותים נוספים, שאנחנו חייבים להתכונן אליהם, ואני מאמין שניתן במאמץ משותף לעשות יותר – והרבה יותר -  כך שאם חלילה תבוא עלינו מלחמה נוספת בעתיד, העורף יתפקד טוב יותר. זו משימה משותפת, כל אחד יכול לסייע בה ובמידה שהוא מסוגל.
פרופ' מולי להד

סערת רעמים וברקים באמצע הקיץ
אין ספק שהמלחמה הזו היא טראומה לנו, היושבים בעורף הצפוני. התקופה הזו, שבה הופצצנו על מנת לפגוע ברוב שעות היום והלילה, הייתה מלחיצה והייתה קשה. ובכל זאת, יש בה קטעים מחיי היומיום (סוג של שגרת מלחמה, אם אפשר באמת לקרוא ליומיום של מלחמה "שגרה"...) שאם זה לא היה כל כך אמיתי ומפחיד ולא נוח, הם היו נראים כאילו אלה סצנות קומיות הלקוחות מאיזה סרט מטורף.
נימרוד לב

כרוניקה של מלחמה ידועה מראש
במלחמה, בכל מלחמה, הנשים הן הראשונות לשלם את המחיר. לא רק כאמהות המשלחות את ילדיהן לקרב, אלא כאלה הנחשפות לאֵימֵי המלחמות ולפגעיהן בכל מקום בעולם. בעת המלחמה ולאחריה. הן הנשארות לשאת בעול כשהגברים הולכים אל הצבא, הן הנחשפות לנזקי המלחמה המכה בעורף הפגיע, הן האחראיות לגונן על ילדיהן הקטנים, למצוא פרנסה או להתכלכל בעוני בעת שהמלחמה מחוררת את כל רשתות הביטחון.
טלי ליפקין-שחק 

"אני כאן, אנחנו כאן, מעבר לקו"
מדי פעם, בין שיחות הטלפון, שמעתי מבחוץ את רעש המדרחוב, ראיתי בטלוויזיה את החדשות - את הקרבות, ואז שיחת טלפון... שומעת את הקטיושות נופלות... עולם מטורף, חיים הזויים. אין סדר, אין ארגון... ואיפה הביטחון? על מי כבר נותר לסמוך? והטלפון בשלו - החייל החושש, האם החרדה, הקשיש הבודד, הילד המפוחד ועוד ועוד אנשים שחוששים להשמיע את פחדיהם בקול ומוצאים את הקו כפינה... לפרוק, לדבר, לבכות, לפחד, ביחד אתנו.
מיקי

לכל המייחלים ללילה של שינה שקטה ולבוקר פשוט של מחר
לאחר שהונשם הפצוע והחזה נוקז, פנה אליי רופא הכוח ושאל, אתה זקוק לעוד דבר, דוקטור? חשבתי לשנייה ומפי נפלט, קפה שחור, אח שלי, קפה כזה שרק אתה יודע להכין. עליי, עליי, אח שלי, צעק הרופא, אצלי בכפר, אצלי בבית, אצלי... חיבקתי את האיש, נפרדנו. עליתי עם הפצוע למסוק, הגענו בחיים לרמב"ם.
קפה, דבר כל כך ארצי, יצרי וחושני. דווקא ריח הקפה שבא באפנו הוא שהחזיר לנו את תחושת המציאות ועימה תחושת הביטחון במציאות קיומנו, ואף טעם של שמחת חיים, כטעם הקפה השחור המהביל...
ד"ר נמרוד עדי

רק בישראל
מלחמת לבנון השנייה מימשה את הסיוט הגדול ביותר של הישראלים: שאחרי כל זה, אחרי הקורבן הגדול, הבן יקיר הקולקטיבי ששמו צה"ל לא סיפק את הסחורה. החרדה הקיומית הזו, שאינה מתחשבת במצבה האובייקטיבי רב העוצמה של ישראל ובעובדה שבמידה רבה היא קובעת את גורלה שלה, קשה לאזרחים – אלה שגרים בצפון או בנגב המערבי ואלה שלא – אפילו יותר מפגיעות הקטיושות והקסאם.
עופר שלח

"אנחנו, הם ואתם"
בשנה האחרונה מצאתי עצמי מגיע לשדרות בלוויית הצוות הקהילתי שעליו אני ממונה בכדי לתמוך, לעודד ולסייע לאנשי מקצוע ולתושבים. הביקורים היו מורכבים מבחינה רגשית אך עם זאת מרגשים ולעתים אף מעוררי השראה. למרות האהבה וההערכה שהרעיפו עלינו, חשתי כי מאחורי הרגשות החמים מסתתרות תחושות לא פשוטות של נטישה וכעס. היטיב לבטא זאת אחד התושבים: "אתם חוזרים לחיים הטובים שבמרכז, ואנחנו נותרים כאן חשופים בצריח".
ד"ר רוני ברגר

תל אביב, קיץ 2006
אחד השינויים הבולטים שסימנו את אותם מרחבי צעירים בתל אביב בקיץ האחרון היה מעבר מיידי של שדה השיח לאירועי החדשות הלאומיים. הטלוויזיה בסלון עברה בחטף לשידור בלתי פוסק של חדשות "מהחזית", כמו גם שיחות הנוכחים. שאר הפעולות, כמו צריכת הקנאביס, נשארו כשהיו.  המעבר היה כה מהיר ומפתיע (וגרם לי כחוקר להתמקד בזירה התל אביבית של המחב"רים באותה תקופה) ועם זאת נעשה בטבעיות רבה. הניסיון להסביר מעבר זה הוא הנושא של מאמרי זה.
תמיר ליאון

תמונת חייו. איתי, הכוכב של סיירת 401
איתי נהרג במלחמת לבנון השנייה, שבת בבוקר (12.08.06)
איתי נהרג בשם החיים כאשר חילץ חברים משדה הקרב. איתי חירף נפשו בקרב ה"סלוקי" בלבנון.
ב-18 במרץ קיבל איתי שלנו את הפרס הראשון בתחרות צילום יוקרתית בצה"ל: צה"ל סביבה.
החלטתי לשתף בכתבה אנשים קרובים שכתבו דברים עליך איתי.
פרידה שטיינברגר

דרונט בניית אתרים