נט"ל
  להיעזר   להכיר   ללמוד
 
 

מה ניתן לעשות בבית הספר בכדי לעזור לתלמיד פגוע טראומה?

שימרו על שיגרה. השיגרה משדרת נורמליות וביטחון – שני דברים שמאד התערערו אצל התלמיד שנפגע בטראומה.

מצאו מקום בטוח בו תוכלו לדבר עם התלמיד בפרטיות על מה שקרה לו. לפעמים, נפגעי טראומה מתביישים במה שקרה להם ובמה שעובר עליהם והנכונות והרצון שלכם לשמוע ולהקשיב משדרת שזה בסדר לדבר על זה ושאתם נגישים עבורו במידת הצורך.

תלמיד שנפגע בטראומה עשוי לשאול שאלות לגבי האירועים שעברו עליו. לעיתים התפיסה שלו לגבי מה שקרה שגויה או שלוקה בחסר. יש להתאים את התשובות לגילו. התשובות צריכות להיות בהירות, פשוטות ומחוברות למציאות.

במידת האפשר, תנו לתלמיד לבחור מבין מספר אפשרויות. בטראומה יש מרכיב עיקרי של חוסר שליטה ושל אנדרלמוסיה, לכן מתן אפשרויות שהתלמיד יוכל לבחור מתוכן יחזיר תחושת שליטה מסוימת, ויעקוף את ההתנגדות והתסכול שעשויים להתעורר בתלמיד לנוכח הדרישות הבית-ספריות.
שימרו על גבולות בכל הקשור להתנהגות אסורה. טראומה אינה תירוץ להתנהגות אסורה או כזו שאינה הולמת את הקודים הבית-סיפריים. יחד עם זאת, היו סבלניים. זיכרו שגם ההתנהגויות הקשות ביותר יכולות להיות תוצאה של חשיפה לאירועים טראומטיים.

היו רגישים לסימנים בסביבה העשויים לעורר מחדש את הטראומה אצל התלמיד.

למשל, ילדים באזורים מוכי קסאם עשויים להגיב קשה למתיחות בטחונית, לקולות נפץ, או לסירנות. גם יום השנה לאירוע טראומטי עשוי לגרום לקשיים ריגשיים והתנהגותיים.

כאשר ניתן לחזות סימנים כאלה מראש - למשל, כשיש תרגיל עורף הכולל אזעקות וריצה למקלט - כדאי לתכנן תמיכה נוספת לתלמיד. לדוגמא, לתלמיד הפוחד להיות לבד ניתן להצמיד איש צוות או ילד אחר גם כאשר הוא הולך לשירותים.

אם אתם הולכים לעשות משהו שאינו צפוי, כמו להשמיע קול חזק או לכבות את האור, הודיעו על כך לתלמידים.

כדאי לשקול התאמות מסוימות במטלות הלימודיות, לזמן מוגבל, על מנת לסייע לתלמיד שנפגע בטראומה בתקופת ההתאוששות שלו. זיכרו שהתלמיד עשוי להיות "עמוס" ריגשית, קוגניטיבית ופיזית.
למשל, ניתן לקצר את המשימות הלימודיות המוטלות עליו, לאפשר לו לפעמים "לדלג" על הכנת שיעורי בית, לתת לו זמן נוסף להשלמת המשימות, לסכם עבורו את החומר הנלמד בכיתה, או לסייע לו אחרת בהתארגנות מול המשימות.

עודדו את התלמיד להגיע לביה"ס על אף הקשיים שהוא חווה. שבחו אותו על הישגיו, קטנים ככל שיהיו. למשל, שבחו אותו על הכנת שיעורי-בית, אך הימנעו מסנקציות כתוצאה מאי הכנתם.

אפשרו לתלמיד לשבת ליד החלון או הדלת, לפי בקשתו. במידת הצורך, הסדירו עימו פרקי "התאווררות" מחוץ לכיתה. זה יעזור לתלמיד להרגיש פחות "לכוד", פחות "לחוץ" ושהסביבה מבינה אותו.

שמרו על קשר עם ההורים וספרו להם על המתרחש בבית הספר על מנת שגם הם יוכלו להתיחס לקשיים הלימודיים. במידה והתלמיד נמצא בטיפול של גורמים מקצועיים נסו לקבל הנחיות מאנשי המקצוע לגבי ההתמודדות מול התלמיד.

זיכרו שהילד שנפגע בטראומה זכאי לפרטיות ובמידת הצורך יש להגן עליו מפני סקרנותם ותגובותיהם של התלמידים האחרים.

 

 

דרונט בניית אתרים