נט"ל
  להיעזר   להכיר   ללמוד
 
 

מצבי לחץ ופנייה לעזרה מקצועית

מצבי לחץ

תגובות פוסט טראומטיות הן חלק ממגוון התגובות האנושיות למצבי לחץ. בישראל, עקב האלימות המלווה את הסיכסוך הישראלי-ערבי, מצב אי הוודאות והאיום הביטחוני המתמשך מעורר חששות ופחדים ומכרסם בתחושת הבטחון האישי. תגובות אופייניות למצבי לחץ הם קשיי ריכוז, עייפות, רוגזנות, ותגובות פיזיולוגיות כגון כאבי בטן או ראש, מתח שרירי, ודפיקות לב מואצות.

כיצד תלמידים עשויים להגיב למצבי לחץ?

כל בני האדם, ובתוכם תלמידי בית ספר, מגיבים למצבי לחץ ודחק באחד משלושה האופנים הבאים:

תגובות של הסתגלות. חלק בלתי מבוטל מהילדים ובעיקר מבני הנוער מגיב בצורה שאינה משפיעה כלל על רמת תפקודם. נהפוך הוא, ישנם ילדים שתפקודם אפילו משתפר והם מגלים תגובות של "התגייסות".

 

תגובות של חוסר הסתגלות זמנית. ילדים שתפקודם היום-יומי נסוג בשל תגובות חרדתיות, התנהגויות הימנעותיות או קשיי שינה אך הוא משתפר בהדרגה תוך מספר ימים ושבועות.

 

תגובות של חוסר הסתגלות מתמשכות. אלו ילדים שתגובותיהם בד"כ חריפות יותר ואינן משתנות עם הזמן ולעיתים אפילו מחמירות. ילדים אלו נמצאים בסיכון לפיתוח הפרעות התנהגותיות שהידועה ביניהן היא הפרעת דחק פוסט טראומטית
(PTSD)

 

מתי לפנות לעזרה מקצועית?

כאשר קיימת פגיעה משמעותית בתפקוד החברתי או הבית ספרי, ולא ידועה סיבה אחרת לירידה בתפקוד

כאשר התגובות אינן שוכחות לאחר מספר שבועות ואפילו מתגברות למרות נסיונות הרגעה של הורים ומחנכים

כאשר התגובות הינן חריפות וכוללות אחד או יותר מהבאים:

1. חזרה על אירועים טראומטיים. החזרה יכולה להתבטא בסיוטי לילה ובמחשבות טורדניות על האירועים.

2. התנהגויות הימנעותיות חריפות. ההימנעות יכולה לבוא להתבטא בסירוב ללכת לבית הספר, בנסיגה חברתית, או בקושי ללכת לישון לבד.

3. תגובות דיכאוניות ותגובות של ניתוק. אלה יכולות להתבטא בנתק ריגשי, חוסר חיות או אנרגיה, התפרצויות בכי, ואבדן תיאבון.

4. תגובות גופניות חריפות. התגובות הגופניות יכולות להתבטא בכאבים, התעלפויות, שלשולים, כאשר לאלה לא נמצא בסיס פיזיולוגי.

ריכוז סימנים היכולים להעיד על פוסט טראומה וחרדה אצל ילדים קטנים:

 
1. ישנן סיבות מגוונות לשינויים בהתנהגותם של ילדים ואין להסיק כי בהכרח מדובר במצב פוסט טראומטי. במקרה של ספק יש להתייעץ עם איש מקצוע מורשה מתחום בריאות הנפש.
2. הילד מחייה בסיפור או במשחק פעמים רבות את האירועים שעבר.
3. הילד שואל שוב ושוב אותן שאלות לגבי אירועים קשים שעבר.
4. לילד סיוטי לילה או קשיים אחרים בשינה.
5. הילד נראה מנותק, חולמני.
6. תזכורות מהאירוע (אמירה, תמונה, זיכרון) מעוררות אצל הילד שינויים במצב הרוח או שינויים גופניים (רעד, נשימות מהירות, הזעה וכד).
7. הילד נמנע ממקומות, ממשחקים, מאנשים ומכל דבר המזכיר לו את האירוע.
8. הילד נוהג בצורה רגרסיבית (חוזר להתנהגויות ילדותיות יותר, לרמת התבטאות נמוכה יותר, לקושי לשלוט בצרכים וכד')
9. הילד פחות פעיל חברתית מבעבר, או איבד עניין בפעילויות שהתעניין בהן בעבר.
10. הילד חסר שקט מבחינה גופנית.
11. הילד נוטה להתעצבן, להתרגז, להיכנס להתקפי זעם או לאלימות יותר מאשר בעבר.
12. הילד מרבה לבכות ללא סיבה.
13. לילד קשה יותר להתרכז מאשר בעבר.
14. הילד דרוך וקופצני גם כשאין לכך סיבה נראית לעין, או כאשר יש רעש פתאומי.
15. הילד נראה כסובל מכאבים (כאבי בטן, כאבי ראש וכד').
16, הילד פיתח פחדים שלא חווה בעבר (מחושך, מללכת לבד לשירותים, פחד מזרים).
17. חלו שינויים ביכולת של הילד להיפרד מהוריו.


 

דרונט בניית אתרים