כשהשפה משנה מציאות
למילים יש כח. חשבתם פעם איך מונח אחד יכול לשנות את כל הדרך שבה אנחנו מבינים ומתייחסים לתופעה? לאדם? בבלוג זה נצא למסע מרתק בעקבות המונח "הלם קרב" ונגלה איך שינוי קטן בשפה יכול להוביל לשינוי גדול בתפיסה ובטיפול.
מ"הלם פגזים" ל"הלם קרב": לידתו של מונח
נחזור רגע למלחמת העולם הראשונה. ככל הנראה חיילים בריטים התחילו להשתמש במונח "shell shock" (הלם פגזים) כדי לתאר מצב שנראה כמו "הלם". ב-1915, ד"ר צ'ארלס מאייר, רופא ופסיכולוג בחיל הרפואה המלכותי, השתמש במונח זה באופן מקצועי לראשונה במאמר בכתב העת הרפואי The Lancet.
אבל מה גרם ל"הלם" הזה? התיאוריות נעו בין פגיעה פיזית במוח מההדף ועד לקריסת מערכת העצבים מול זוועות המלחמה. המונח "הלם קרב" אפשר לחברה ולממשלה להתנער מאחריות לחיילים שסבלו, בטענה שהם פשוט "חלשים" או "חסרי רצון".
המהפכה: מ"הלם" ל"תגובה"
לאחר כמעט 70 שנים של מלחמות (מלחמת העולם השנייה, קוריאה וויטאנם בין היתר), התפתחה הבנה חדשה: כל אדם, כולל גיבורי מלחמה אמיצים, ולוחמים מסורים עלול להישבר תחת חוויות קשות. זה הוביל להכנסת PTSD הפרעת דחק פוסט-טראומטית בשנת 1980 אל תוך הקאנון הרפואי.
הצבא האמריקאי אימץ מונח חדש CSR – Combat Stress Reaction – תגובת קרב.
השימוש במילה "תגובה" במקום "הלם" מעביר את האחריות מהחייל למצב עצמו, ומדגיש שזו תגובה טבעית לנסיבות קיצוניות. המונח "תגובת קרב" מכבד את הלוחם ומעביר את האחריות לטיפול חזרה למקבלי ההחלטות שהובילו לקרב מלכתחילה.
חשיבות השינוי:
- הכרה: מכבד את חוויית החייל ללא האשמה והבנה שזו תגובה נורמלית למצב לא נורמלי.
- אחריות חברתית וממשלתית: זיכוי בתגמולים ופיצויים.
- טיפול הולם: הבנה טובה יותר מובילה לטיפול מותאם יותר.
בזוית הישראלית, כאומה רווית מלחמות וקרבות, אנו רואים שגם עבור אזרחים, שינוי זה בשפה מלמד שתגובות למצבים קשים אינן "חולשה", אלא תגובות טבעיות, ומעודד בקשת עזרה ותמיכה. התפתחות המושג הובילה להכרה בטראומה לאומית, המשפיעה על החברה כולה.
