טראומה לאומית: ההשפעה הנפשית של מלחמה וטרור

ד"ר יפעת ראובני – מנהלת מחלקת המחקר ופיתוח ידע בעמותת נט"ל

מבוא: מעבר לפציעה הנראית לעין

במציאות שבה מלחמות, אירועי טרור ומצבי חירום הם חלק בלתי נפרד מהקיום שלנו, ההבנה של ההשפעה הפסיכולוגית של אירועים אלו הפכה לנוכחת וחשובה. לא עוד פציעות פיזיות בלבד, אך גם הכרה בפציעות נפשיות – הפציעות השקופות – כדבר שיש הכרח לטפל בו כדי לחזור לתפקוד מלא.

אז מהי טראומה? מהי פוסט-טראומה? כיצד סטרס משתלב בתמונה? בבלוג הזה ובאלו שאחריו ננסה לענות על השאלות הללו.

הגדרת טראומה: כשהמציאות חורגת מגבולות ההכלה

טראומה היא תגובה נפשית-רגשית לאירוע או סדרת אירועים הכוללים מוות או סכנת מוות, או הנחווים כמאיימים על השלמות הפיזית או הרגשית. חשיפה לאירוע טראומטי יכולה להיות מלווה בתחושת אימה ו/או חוסר אונים. טראומה יכולה להתרחש בנסיבות שלמלחמות, פיגועים, אסונות טבע, תאונות דרכים או אלימות פיזית או מינית. טראומה יכולה להשפיע לא רק על הפרט אלא גם על הקהילה כולה, ולעיתים אף על הדורות הבאים.

• סטרס, טראומה ופוסט-טראומה: מפת דרכים נפשית

• סטרס (עקה) הוא תגובה טבעית של הגוף והנפש לאתגר או לאיום. סטרס יכול להיות חיובי (כמו לפני ראיון עבודה או דייט) או שלילי (כמו בעת סכנה). לרוב, סטרס הוא זמני וחולף. אך בעוד שסטרס עשוי להיות חלק מהתמודדות טבעית עם שינויים ואתגרים, חשיפה ממושכת לסטרס חמור עלולה לשנות מבנים במוח ולתרום להתפתחות פוסט-טראומה (McEwen, 2007).
• טראומה היא מצב שבו האירוע שחווינו חורג מהיכולת הרגילה שלנו להתמודד עמו. האירוע קיצוני, מסכן חיים, מערער ומפחיד עד כדי כך שהטראומה עשויה להוביל לשינויים בתפיסת העולם והעצמי, באמון בבני אדם, בזיכרון ובתגובות רגשיות.
• פוסט-טראומה  -PTSD – הפרעת דחק פוסט-טראומטית-  מוגדרת בספר האבחנות הפסיכיאטריות (DSM-5) כמצב שבו תופעות רגשיות, גופניות ונפשיות ממשיכות לפחות חודש לאחר האירוע ו(APA, 2013)  . זהו מצב שבו התסמינים של הטראומה אינם חולפים עם הזמן וממשיכים לפגוע בתפקוד היומיומי של האדם. סימפטומים שכיחים כוללים פלאשבקים, הימנעויות מגורמים שמזכירים את האירוע, דריכות תמידית, אמונות שליליות לגבי עצמך והעולם, תגובות רגשיות כגון כעס, בושה או אשמה, התפרצויות זעם, יכולת פחותה לחוות שמחה ואהבה, והפרעות שינה. חשוב להדגיש שרק מיעוט מאלה שחוו אירוע טראומטי יפתחו הפרעת דחק פוסט-טראומטית. שיעור האנשים שיפתחו את ההפרעה מתישהו במהלך חייהם הבוגרים מוערך בכ- 6%-8% לגברים ו13%-20% לנשים (Bryant, 2019).

מ'הלם קרב' ל PTSD: התפתחות ההבנה הפסיכולוגית

רבים מכירים את המונח "הלם קרב", אך בעולם הטיפול המונח הזה כמעט ואינו בשימוש כיום.  בעבר, חיילים שחוו חוויות קשות במלחמה סבלו מתסמינים פיזיים ורגשיים שכונו "הלם קרב". עם השנים, המחקר הראה שהתופעה אינה מוגבלת רק ללוחמים, אלא קיימת גם אצל אזרחים שחוו אירועים טראומטיים, נשים שעברו תקיפה מינית, ועוד. לכן, ההגדרה התרחבה ונכנסה תחת הקטגוריה של  PTSD  Post Traumatic Stress Disorder. בנוסף, "הלם קרב" מרמז על מצב רגעי וחולף, בעוד שפוסט-טראומה היא תופעה מורכבת ולעיתים ממושכת (Jones et al., 2007).

איך מתמודדים עם טראומה?

הטיפול בטראומה ובפוסט-טראומה כולל מגוון גישות:

• טיפול פסיכולוגי – שיטות כגון טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT),ממוקד-טראומה, טיפול בחשיפה ממושכת (PE) )ו-EMDR (שיטה של מעקב אחרי תנועות עיניים)  נמצאו יעילות בטיפול באנשים שנחשפו לטראומה או מאובחנים עם PTSD. (Burback et al., 2024)
• טיפול תרופתי – במקרים מסוימים, תרופות נוגדות דיכאון או חרדה עשויות לסייע בהקלה בסימפטומים, וחזרה לתפקוד ( Burback et al., 2024)
• טיפול נוירופידבק: אימון של המוח שנעשה מול מסך מחשב, שמטרתו להפחית את הפעילות המוחית באיזור ספציפי (האמיגדלה) הנמצא בפעילות-יתר אצל הסובלים מפוסט-טראומה
• תמיכה חברתית – חיבור למשפחה, חברים וקהילה מתגלה במחקרים כמסייע בתהליך ההחלמה
• פעילות גופנית ושיטות גוף-נפש – יוגה, מדיטציה וטכניקות נשימה יכולות לעזור בהרגעת מערכת העצבים, כמו גם פעילות גופנית מכל סוג שהוא.
• קרבה לטבע ולבעלי חיים – פעילות בטבע גם היא תורמת להרגעת מערכת העצבים והפחתת העומס על המערכת החושית שגורם לעוררות יתר.

מבט לעתיד: חוסן לאומי וצמיחה פוסט-טראומטית

טראומה לאומית משפיעה לא רק על הפרט, אלא גם על החברה כולה. מחקרים עדכניים מראים כי טראומה עשויה לעבור בין דורות לא רק דרך סיפורים וזיכרונות אלא גם באמצעות מנגנונים אפיגנטיים. הבנה זו פותחת פתח לגישות טיפול חדשניות ולהתערבויות מניעתיות ברמה החברתית.

סיכום: הדרך לריפוי עוברת דרך הבנה

ההבנה של ההשפעות הפסיכולוגיות של טראומה לאומית היא צעד קריטי בדרך להחלמה. ככל שנעמיק את ההבנה שלנו, כך נוכל לספק תמיכה טובה יותר, למנוע החמרה של תסמינים ולבנות חברה חסונה יותר. אם אתם או יקיריכם מתמודדים עם תסמינים פוסט-טראומטיים,, זכרו – אתם לא לבד. פנו לעזרה מקצועית, היא קיימת ויכולה לעשות את ההבדל.

References:

American Psychiatric Association. (2013). Diagnostic and statistical manual of mental disorders (5th ed.) (DSM-5).

Bryant, R. A. (2019). Post‐traumatic stress disorder: a state‐of‐the‐art review of evidence and challenges. World psychiatry, 18(3), 259-269. https://doi.org/10.1002/wps.20656Yehuda, R., & Lehrner, A. (2018). Intergenerational transmission of trauma effects: putative role of epigenetic mechanisms. World Psychiatry, 17(3), 243–257.

McEwen, B. S. (2007). Physiology and neurobiology of stress and adaptation: Central role of the brain. Physiological Reviews, 87(3), 873-904.

Burback, L., Brult-Phillips, S., Nijdam, M. J., McFarlane, A., & Vermetten, E. (2024). Treatment of posttraumatic stress disorder: a state-of-the-art review. Current neuropharmacology, 22(4), 557-635. https://doi.org/10.2174/1570159X21666230428091433

Jones, E., Fear, N. T., & Wessely, S. (2007). Shell shock and mild traumatic brain injury: A historical review. American Journal of Psychiatry, 164(11), 1641-1645.