היינו בסיור בט"שיות רגיל, כמעט לפני סיום המשמרת. אנחנו עומדים לצאת לסיור רגלי לאורך הקו, לבדוק שהגדר שלמה והכל פיקס ואפשר לסיים – ואז אנחנו מקבלים קריאה בקשר שמישהו נגע בגדר. זו גזרה רחבה, ואנחנו כבר אחרי שבע שעות של עבודה וקר מאוד, וכולנו עייפים ומתים לישון.
בדרך כלל נגיעה בגדר זה אומר שחזיר בר או חיה אחרת נגעה בה, אבל נהלים הם נהלים וצריך שוב לחזור את כל המסלול. אני אומר לחבר'ה לעלות חזרה על הבט"שית וקדימה לעבודה. יש לנו נקודת ציון של המקום שבו נרשמה נגיעה ואנחנו מתקרבים, יש ערפל כבד, כבר כמעט חמש בבוקר, ואני עם הפרוז'קטור על הגדר, ופתאום אני קולט אדם מתרומם ומרים טיל לאו לכיווני. אני דורך את המאג ומכוון לו לראש ולוחץ על ההדק ויורה לו ישר בראש כי אם זה לא הוא – זה אני. ואני זוכר שבאותה שנייה מה שעובר לי בראש זה הפחד שאולי זה בכלל שריונר שלנו… אני פותח באש וכל מה שתמיד התאמנתי עליו קורה עכשיו באמת, ואני עוקב אחרי הנפילה ומחסל עליו ארגז תחמושת ומאחוריו מגיע עוד מחבל ואני בכלל לא יודע בשלב הזה שניר קינן הקצין והגשש חסין מוקטראן מהצוות כבר קפצו והסתערו, וגם אני קופץ ומסתער וצועק לחבר שלי – שרון אברהם תרתק לי' ואני רץ ומוודא הריגה וכדורים עפים ושורקים ליד הרגליים שלי, מתחתיי ומצדדי, שלוש פעמים אנחנו מסתערים ובאחת הפעמים הקצין שלי צועק 'חדל, חדל, חדל' וכמו שהוא צועק אני שומע מאחוריי פיצוץ אדיר, אולי חמישה מטרים ממני, ואני מסתובב ורואה מדורה בוערת וראש מתכופף ואני מבין שירו עלינו טיל לאו וניר רץ קדימה ומסתער ואני מרגיש את הרגליים קפואות, ובכל זאת קם ומתחיל גם להסתער, ואז אני קולט את ניר המ"מ עף באוויר ונוחת כמו שק תפוחי אדמה על הארץ וכולו מלא עשן לבן…. אני זוחל אליו וכולו דם. אני שולף חוסם עורקים ועל אוטומט חובש אותו, צועק לשרון 'תעלה, תעלה', ועד ששרון מגיע אני יורד על הברכיים ויורה לכיוון המחבל לנטרל אותו מלהתרומם, והוא מתקרב ומזווית העין אני קולט משהו זז ומסתובב וכמעט יורה – אבל לא יורה….. אלה היו כוחותינו.
והקצין הראשון בשורה, זה שכמעט יריתי בו – היה גדי. גדי אייזנקוט. איש מדהים.
"וזהו. אני קולט שהגיע כוח חילוץ, נוצר נשק, מוריד ראש לאדמה החרוכה. כשהרמתי את הראש אני שומע 'חובש, חובש' וקולט שהחובש רץ אל חסין הגשש ולא הבנתי עדיין שחסין נהרג מהמחבל שהיה בתוך השטח שלנו. כל העסק הזה קרה קרוב מאוד למשגב עם. התוכנית שלהם הייתה לחטוף גן ילדים ואנחנו הצלחנו לעצור אותם. חסין נהרג, ניר פונה לבית חולים אחר כך שמיר ופרס ורבין הגיעו לבקר, והייתה עלינו כתבה בערוץ 1 ובעיתונים ואני חזרתי להיות חייל רגיל. אני זוכר שהייתי בשוק מזה שהחיים הם סוג של נס, כי יכולתי להיהרג ולא להיות פה. המחבל ניסה להרוג אותי רק שאני הייתי ראשון והרגתי אותו. זו הייתה הפעם הראשונה שהרגתי בן אדם. אחרי שהכל נגמר כאילו כלום לא קרה. סיימתי מסלול, הצטרפתי למחלקת הסיור של מסייעת 13 עד השחרור והכל כאילו היה בסדר. אבל בעצם כלום לא היה בסדר. זה לא עוזב אותך לשנייה. אתה חושב על זה כל יום, כל היום
