יוסי נולד בבלגיה (1946) להורים ניצולי שואה. הוא ומשפחתו הפליגו לישראל על האונייה "תיאודור הרצל", אך נשלחו על ידי הבריטים למחנה מעבר בקפריסין.
לארץ הם עלו בכ"ט בנובמבר, 1947. בשנותיה הראשונות בארץ חיה המשפחה בצריפונים במעברת גבעת שמואל, בפרדס רוזנבלום, ומאוחר יותר עברה להתגורר בבית בקריית ישראל.
יוסי הצטרף לעתודה הצבאית, למד רפואה באוניברסיטה העברית ובבית החולים"הדסה", התגייס לצה"ל ב-1971, והיה הרופא המרחבי של רמת הגולן (כולל האוכלוסייה הדרוזית).
במלחמת יום הכיפורים היה קרוב ליפול בשבי הסורי יחד עם חובש ושני חיילים נוספים, אך הם הצליחו לברוח ברגע האחרון מנפאח.
במלחמה ניתח פצועים בתנאי קרב ותחת אש והציל חיים.
מלחמת יום הכיפורים הותירה ביוסי רושם עז, ובמבט לאחור נראה שסבל מתגובה פוסט-טראומטית.
תגובה זו הצטרפה לטראומת השואה שליוותה את יוסי כל חייו, ואלה השפיעו על החלטתו ללמוד פסיכיאטריה.
את התמחותו בפסיכיאטריה עשה בבית החולים לחולי נפש "שלוותה" בהוד השרון.
במלחמת שלום הגליל היה יוסי אחראי, כאיש מילואים, על יחידת הרפואה בהיטס.
יוסי היה ראש הקתדרה לחקר השואה על שם אלי ויזל באוניברסיטת בר-אילן, וניהל במשך ארבע שנים את התכנית לפסיכותרפיה באוניברסיטה זו. נוסף על כך היה מחזאי, משורר וסופר.
כשבועיים לאחר הפתיחה הרשמית של בית נט"ל, ביוני 1998, התגלתה אצל יוסי מחלת הלויקמיה במצב מתקדם, והוא הלך לעולמו.
יוסי הניח אחריו אישה ושלושה ילדים. ולצערנו הרב לא זכה לראות את חזונו מתממש וגדל למפעל חשוב ומשמעותי כפי שחלם. יהי זכרו ברוך.
